טיפול רפואי סביר באישה בהריון, מחייב מעקב רפואי צמוד, לאורך כל תקופת ההיריון. רק כך, ניתן לשמור על בריאותה ועל בריאות העובר ולהימנע ממצב של רשלנות רפואית בהריון.
בפסק דין ת”א 3315/05 יוסף אבו גאנם ואח’ נ’ משרד הבריאות, קבע בית המשפט, כי בית החולים אשר טיפל בתובעת, התרשל בטיפול בה וגרם למות העובר.
התובעת הגיעה אל בית החולים עם צירים, אך לאחר בדיקות שנעשו, נקבע כי היא אינה בלידה פעילה והיא שוחררה לביתה.
יום לאחר מכן, שבה התובעת לבית החולים עם כאבי בטן עזים. בעקבות בדיקה שנערכה לה, נמצא כי ישנה מצוקה עוברית וחשד להיפרדות שליה. לכן, הועברה התובעת לניתוח קיסרי בהול, אך העובר חולץ ללא רוח חיים.
על פי טענת התובעים, היה על בית החולים, להשאיר את התובעת בהשגחה ולא לשחררה, עקב גורמי הסיכון. כך, היה ניתן לאבחן במועד את היפרדות השיליה ולהציל את חיי הוולד.
בית החולים טען כי ההחלטה לשחרר את התובעת, הייתה על פי שיקול דעת מקצועי ולאחר בדיקות מקיפות שיצאו תקינות.
רשלנות רפואית בהריון – עובדות המקרה
היילוד נפטר כתוצאה מהיפרדות שליה. התובעים טענו כי ניתן היה למנוע את מותו, לו היה בית החולים, מאשפז את התובעת להשגחה ולא משחררה.
הנתבעת טוענת כי לא הייתה כל אינדיקציה שהצדיקה את המשך ההשגחה. על פי חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, שליחתה של התובעת הביתה, מנעה אפשרות לאבחון הסימנים הראשונים של היפרדות השיליה.
בית המשפט, אשר קיבל את התביעה, הסביר כי למעשה, גם חוות הדעת של הנתבע, תומכת בטענה כי לו הייתה מגיעה התובעת לבית החולים מוקדם יותר, ניתן היה לאבחן את היפרדות השיליה ולהציל את העובר.
החלטת בית המשפט
בשל העדר תיעוד רפואי, העביר בית המשפט את נטל השכנוע אל בית החולים.
בית המשפט קיבל תביעת רשלנות רפואית בהריון זוף משסבר כי בית החולים, לא הציג הסברים סבירים להתנהלותו ולא עמד בנטל השכנוע כי לא התרשל בטיפול בתובעת.
בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התביעה, אשר קבע כי התובעת סבלה מגורמי סיכון ועל כן, היה לסווג את התובעת כהיריון בסיכון גבוה להיפרדות שיליה.
שחרורה של התובעת, מנע אפשרות של גילוי מוקדם להיפרדות השיליה, דבר אשר היה מציל את חיי הוולד.
פיצוי כספי לתובעים
התובעים ביקשו בתביעתם, שלושה ראשי נזק: כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים והפסד שכר בגין השנים האבודות. בית המשפט קיבל את ראש הנזק הראשון בלבד ופסק לתובעים 230,000 ₪ :
- פיצוי בגין כאב וסבל: רשלנות רפואית בהריון, גורמת לכאב ולסבל קשים מאוד וכך גם במקרה זה. בית המשפט קבע כי על נשיאת הוולד במשך תשעה חודשים וההוצאות הכרוכות בכך, זכאית התובעת לפיצוי בסך של 230,000 ₪.
- תוחלת חיים והפסד שכר: ראש נזק נוסף היה הפסק תוחלת חיים והפסדי שכר.
- דחיית ראש נזק: בית המשפט דחה ראש נזק זה, היות שהעובר חולץ ללא רוח חיים. במצב זה, לא קמה לו זכות לפיצוי ועל כן, בית המשפט פיצה את התובעים בגין כאב וסבל בלבד.
אי ביצוע מעקב רפואי ראוי אחר נשים בהריון, עלול לגרום לנזק פיזי טרגי, כפי שקרה במקרה זה שבו נפטר הוולד. בית המשפט קבע כי על בית החולים, היה להשאיר את התובעת בהשגחה, או אז היה מגלה בזמן את היפרדות השיליה ומציל את חיי הוולד.
לייעוץ מקצועי ראשוני ללא התחייבות 
חייג עכשיו
צור קשר