קשר סיבתי בתביעות בגין רשלנות רפואית

קשר סיבתי מהו?

שאלת הקשר הסיבתי בין הנזק שאירע לבין הרשלנות הרפואית הנטענת, נדמת כשאלה פשוטה להכרעה. אכן, במקרים בהן הנסיבות גלויות ופשוטות, שאלת הקשר הסיבתי מוכרעת בקלות יחסית, כמו בנסיבות של תאונת דרכים, בהן ידוע מי הפוגע ומי הנפגע ואין מחלוקת לגבי חלקו של הפוגע בנזק שנגרם לנפגע.

אלא, שלעיתים הנסיבות מורכבות יותר להכרעה ואין זה פשוט כלל ועיקר לקבוע מהו הגורם שהביא לקרות הנזק, כולו או מקצתו. נסיבות כאלה יתכנו כאשר ישנם שני גורמים או יותר שהובילו לנזק, כמו במקרים בהם נפגע הולך רגל בתאונת דרכים, הובהל לבית חולים ושם בוצעה בו עוולה של רשלנות רפואית, ובסופו של טיפול רשלני נאלצו לכרות את רגלו.

בנסיבות כאלה ישנם שני מזיקים אשר ברשלנותם גרמו לנזקו של הנפגע. מי מבין הגורמים ייחשב למזיק האחראי לנזק? הנהג? הרופא? שניהם? בנסיבות כאלה, קבעו בתי המשפט, שאין לחייב את הרופאים בגין רשלנות רפואית, והנזק יוטל על המזיק הראשון שגרם לתאונת הדרכים.

שאלת הקשר הסיבתי ברשלנות רפואית

כאשר בוצעה בחולה רשלנות רפואית לכאורה, לצורך ביסוסה עליו להוכיח כי התנהלותו של הרופא נגועה ברשלנות רפואית, ושרשלנות זו מהווה את הגורם לנזקו. משהוכיח החולה קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית לנזק שנגרם, נותר לו להוכיח את שיעור הפיצויים לו הוא זכאי.

סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע את מבחן הקשר הסיבתי בקובעו, כך:

“אשם” הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה :

(1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי-רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי-אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;

(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;

(3) הוא ילד שלא מלאו לו שתים-עשרה שנה, והוא שניזוק, לאחר שהאדם שגרם לנזק הזמין אותו, או הרשה לו, לשהות בנכס, שבו או בקשר עמו אירע הנזק או להימצא כה קרוב לאותו נכס שבמהלכם הרגיל של הדברים היה עשוי להיפגע באשמו של אותו אדם.

סעיף 64 הנ”ל משמש את בית המשפט בתביעה בגין רשלנות רפואית, בכדי לבחון האם מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית לנזק.

הסעיף קובע כמבחן את היות המזיק “אחת הסיבות לנזק”. בית המשפט פירש את המבחן בסעיף כגורם בלעדיו איין. קרי, המבחן לצורך קביעת האשם עונה על השאלה האם אילולא נזקו של המזיק לא היה נגרם הנזק מלכתחילה.

קשר סיבתי עובדתי ומשפטי

בתי המשפט בוחנים את שאלת הקשר הסיבתי בשני היבטים: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. על פי הקשר הסיבתי העובדתי, יבחן בית המשפט מיהו הגורם, מבחינה עובדתית, לנזק. במבחן זה נכלל כל מזיק, שאילולא מחדלו או מעשהו, לא היה נגרם הנזק.

בשלב השני, על פי הקשר הסיבתי המשפטי, ייחס בית המשפט את האחריות לנזק לגורם בלעדיו לא היה נגרם הנזק מלכתחילה. כלומר, מבין הגורמים העובדתיים שהביאו לקרות הנזק, יבחן בית המשפט מיהו הגורם הראשי והמכריע שבמחדלו או במעשהו גרם לנזק.

אחריותו של הרופא בתביעת רשלנות רפואית

בתביעת רשלנות רפואית, אחריותו של הרופא לנזקו של החולה, תקום ובלבד שהחולה הצליח להוכיח שאם הרופא היה מתנהל אחרת, או נוקט בשיטת טיפול שונה, הנזק לא היה נגרם מלכתחילה. במידה שבית המשפט מוצא כי הנזק היה נגרם בין כך ובין כך, וממילא טיפול נאות לא היה מונע מהחולה להינזק, ינותק הקשר הסיבתי ועל הרופא לא תוטל אחריות ברשלנות רפואית.

כך רופא אשר לא ערך בדיקות של לחץ דם לחולה לא יואשם ברשלנות רפואית, חרף התקף הלב שנגרם לחולה. שכן, הרשלנות הרפואית – שנבעה ממחדלו של הרופא לערוך בדיקה חיונית – לא היתה הסיבה המכרעת להתקף הלב שנגרם לחולה.