טיפ מתוך פסק דין מרכזי ברשלנות רפואית

נטל ההוכחה בתביעות רשלנות רפואית, מוטל, ככלל, על הנפגע ואין המדובר במשימה קלה. עליו יהיה להוכיח את כל מרכיבי העוולה ולהגיש חוות דעת רפואית, הקובעת כי הנתבע התרשל. 

התנהגות הנתבע, צריכה לחרוג מסטנדרט הטיפול הסביר ולא פעם, בתי המשפט דוחים תביעות בגין רשלנות רפואית, מן הטעם כי לא ראו את התנהגות הנתבע כחריגה מנוהל הטיפול המקובל.

פסקי דין רשלנות רפואית, ניתנים על סמך חוות דעת רפואית וזו מתבססת כמובן על התיעוד הרפואי. נפגעים רבים המודעים לכך כי לא בוצע תיעוד מסודר של פגיעתם, סבורים כי לא יוכלו להגיש תביעת רשלנות רפואית ועל כן, אינם מגיעים כלל לבירור וייעוץ אצל עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית. זוהי טעות! מדוע? כי במקרים של העדר רישום רפואי מספק, בתי המשפט מעבירים את נטל ההוכחה אל הנתבע.

המחדל לנהל רישום רפואי מלא ומסודר, נתפס כהתנהגות רשלנית כאשר הוא גורם לנפגע לנזק ראייתי. לכן, במקרים של העדר תיעוד, מועבר נטל ההוכחה אל הנתבע ועליו יהיה להראות כי לא התרשל בטיפול.

חובת התיעוד של הרופא

חוק זכויות החולה קובע את החובה לנהל רשומה רפואית. זו נתפסת כחלק מחובת הזהירות של הרופא כלפי מטופליו. על הרופא לערוך רישום מקיף ומלא של כל הטיפול הרפואי שניתן למטופל, מא’ ועד ת’.

התיעוד צריך לכלול כל מידע שסיפק המטופל לרופא, לרבות נטילת תרופות, היסטוריה משפחתית של מחלות מסוימות וכולי. על הרופא לרשום אלו בדיקות נעשו למטופל ומהי האבחנה אליה הגיע. כמו כן, אם קיימות הוראות בדבר בהמשך טיפול, יש לפרטן. הימנעותו מלעשות כן, מהווה הפרה של חובת הזהירות וחורגת מסטנדרט הטיפול הסביר, הדורש תיעוד.

העדרו של התיעוד הרפואי, בוודאי שאינו יכול למנוע מן הנפגע, לקבל את הפיצוי המגיע לו עקב ההתנהגות הרשלנית. לאור זאת, במקרים רבים של העדר תיעוד, מעביר בית המשפט את נטל ההוכחה אל הנתבע.

העברת נטל ההוכחה, מגשימה שתי מטרות: האחת, היא מאפשרת לנפגעי רשלנות רפואית לזכות בתביעה ולקבל פיצוי, גם כאשר אין בידיהם, את מלוא המסמכים הרפואיים. השנייה, העברת נטל ההוכחה, אמורה לגרום למוסדות הרפואיים ולרופאים עצמם, להקפיד על ניהול תקין של הרישום הרפואי.

רשלנות רפואית – העברת הנטל לנתבע

הכלל המנחה במשפט האזרחי הוא כי “המוציא מחברו, עליו הראייה”. פירושו של דבר הוא כי על התובע להוכיח את זכאותו להיפרע מן הנתבע. ככלל, הנתבע אינו צריך לעשות דבר, אלא להתגונן מפני טענות התובע והמסמכים שהוא מגיש במסגרת התביעה.

אולם, במסגרת פסקי דין רשלנות רפואית, המסמכים המבססים את התביעה, מצויים בחזקתו של המוסד הרפואי ועצם קיומם, הוא חובה המוטלת על המוסד עצמו. חובת הזהירות שבין המטפל למטופל, דורשת, בין השאר, את ניהולו של תיעוד רפואי מלא.

מכאן, כי העדרו של תיעוד, מונע מן הנפגע, התובע, להגיש את תביעתו ולקבל את הפיצוי לו הוא זכאי. מצב דברים זה אינו ראוי ולפיכך, בתנאים מסוימים, יעביר בית המשפט את נטל ההוכחה אל כתפיו של הנתבע.

מתי יעביר בית המשפט את נטל ההוכחה?

העברת נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע, נוגדת את הכלל הבסיסי, על פיו מי שתובע, חייב להוכיח את זכאותו.

אולם, במקרים של רשלנות רפואית, הנתבע הוא המחויב על פי חוק, לנהל רישום רפואי. על בסיסו של התיעוד הרפואי, יכול הנפגע לתבוע את נזקיו ולכן, ישנו צורך להעביר את נטל ההוכחה, היכן שהפר הנתבע את חובתו על פי דין, לנהל רישום.

למותר לציין כי בית המשפט לא מעביר את הנטל לנתבע להוכיח כי לא התרשל, בכל מקרה. בפני בית המשפט עומדים מספק שיקולים:

• היקף התיעוד החסר: העדר התיעוד הרפואי חייב לגרום לנפגע, נזק ראייתי משמעותי. לפיכך, אין בחסרונו של חלק מזערי מן התיעוד הרפואי, להעביר את נטל ההוכחה. כאשר התיעוד החסר, אין בו כדי לשפוך אור על העובדות בשנויות במחלוקת, לא יועבר נטל ההוכחה.
• נסיבות המחדל : ישנה משמעות רבה לנסיבות בהן, לא נוהל הרישום הרפואי. היה ומדובר בטיפול דחוף מאוד ובתנאי עבודה קשים, ייתכן ולא יעביר בית המשפט את הנטל אל הנתבע. אולם, כאשר לא היו נסיבות חריגות, אלא מצב של שגרה, פסקי דין רשלנות רפואית, מעבירים את הנטל.
• האינטרס הציבורי : העברת נטל ההוכחה נועדה להרתיע מפני מחדל של תיעוד רפואי ולגרום למוסדות הרפואיים, להקפיד הקפדה יתרה על ניהול רישום מסודר.

בתביעות רשלנות רפואית בהן לא נוהל כלל תיעוד או ישנו חוסר מהותי בתיעוד, שוקל בית המשפט גם את האינטרס הציבורי של הרתעה מהתנהגות מעין זו.

בכל שאלה – פורום רשלנות רפואית לרשותך

נפגעת מטיפול רפואי רשלני? לא נוהל תיעוד מסודר על הטיפול? אל חשש! בית המשפט יעביר את הנטל אל הנתבע, להוכיח כי לא התרשל בטיפול.