רשלנות רפואית בטיפולי שיניים – הפחתת סיכונים

רשלנות רפואית הפכה לנושא השגור בפי רבים אך נראה שרשלנות רפואית בטיפולי שיניים זוכה פחות להדים תקשורתיים. 

עם זאת, רשלנות בטיפולי שיניים אינה שונה רבות מבחינה משפטית מרשלנות רפואית בטיפול בענפי רפואה אחרים, כך גם הנזקים כתוצאה מטיפולים רשלניים יכולים לתת אותותיהם על חייו של המטופל, בריאותו ואיכות חייו.

מהם הקריטריונים לעוולת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים?

חובת הזהירות המושגית קמה כבר ברגע בו הוסכם על מתן טיפול רפואי או לחילופין, במקום שבו לא יכול היה המטופל לתת הסכמתו (למשל כשהיה בהרדמה מלאה), ועל הצורך במתן טיפול ע”י הגורם המטפל במהלך ההרדמה.

1) קבלת הסכמה מדעת (ועליה נעמוד בהמשך) לאחר הסבר על הטיפול והאפשרויות העומדות בפני המטופל, וביצוע שורה של פעולות מקדימות אחרות (כמו צילומי שיניים רלוונטיים) יכולים להיות בעלי משקל אף לפני שהתחיל הטיפול, כבר בשלב זה עשויה לקום חובת הזהירות הקונקרטית של המטפל כלפי המטופל.

2) במקרה שהיתה הפרה של חובה זו שהגורם המטפל לא מילא יש לבחון גם-

3) נזק וקשר סיבתי: קיומו של נזק שנגרם כתוצאה מהפרת החובה הנ”ל, ומהו גובהו

מהי אמת המידה בה נבדק המטפל?

הרשלנות הרפואית בטיפולי שיניים יכולה להתבצע במעשה וגם במחדל של הגורם המטפל, במידה ונקבע שזה האחרון לא נקט בסטנדרט ההתנהגות הנהוג ברפואת השיניים, במיומנויות ובמידת הזהירות שמטפל נבון וסביר היה נוקט באותן הנסיבות, כשהתנהגות זו היא שגרמה למטופל לנזק.

כיצד להפחית הסיכון לרשלנות רפואית בטיפולי שיניים?

נראה כי מילוי אחר כללים מסויימים יוכל להפחית את הסיכון לרשלנות רפואית בטיפולי שיניים.

משפסח רופא השיניים על הצורך למסור למטופל שלו מידע על מצבו הרפואי כיאות, עלול הדבר לעלות כדי רשלנות רפואית.

כאשר מצבו הרפואי של המטופל מצריך מתן טיפול, מחוייב הרופא להסביר למטופל על הטיפול כמו גם על חלופות טיפוליות. כמו כן, עליו להסביר לו את הסיכונים בטיפול.

באופן זה הסכמתו של המטופל לטיפול זה או אחר תהא הסכמה מדעת, ובלעדי הסכמה זו תיתכן פגיעה גם באוטונומיה של המטופל בגופו, ומכאן קצרה הדרך לשיח של רשלנות רפואית.

במקום שבו אין תיעוד ממצה של הטיפול הרפואי ומוגשת תביעת רשלנות רפואית בסופו של יום, עלול הדבר להיות בעוכריו של הגורם המטפל.

ככלל, “המוציא מחברו עליו הראיה”, כלומר על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. אך במקום שבו הרופא זנח לתעד את המהלך הרפואי כדבעי ייתכן שהיעדר רשומה נאותה, יהווה יסוד לבקשת תובע מבית המשפט להפוך את נטל ההוכחה ולהטילו על כתפי הגורם המטפל.

לעומת זאת, תיעוד מוקפד של הטיפול הרפואי יהיה בו להפחית את הסיכון לכך. ומנגד, תיעוד הנלווה להסבר אמיתי ובהיר הניתן למטופל גם יוכל לסייע למילוי חובת קבלת ההסכמה מדעת.

מהאמור מעלה ניתן לומר כי כשהגורם המטפל יסביר למטופל כהלכה את מצבו, את האפשרויות המצויות בפניו, מהם הסיכויים כנגד הסיכונים תוך מתן הסבר בהיר, קבלת הסכמתו מדעת של המטופל ותיעוד הדבר, נראה כי לכאורה יופחתו סיכויי תביעה במידה ותוגש.

במידה והסיכון שהוסבר למטופל התבטא, והמטופל אכן היה מודע אליו והסכים לו, כאשר לא היתה רשלנות של הרופא, גם לו תוגש תביעה- סיכוייה יופחתו משמעותית.

סיכום

דומה כי התנהלות מוקפדת יותר של הגורמים המטפלים במטופל השיניים יוכלו להפחית תביעות רשלנות רפואית בגין טיפולי שיניים, וחשוב מכך להפחית נזקי רשלנות. ובכך יצא שכר כולם.