מה קבע בית המשפט בתביעת רשלנות רפואית בטיפול שיניים רשלני? האם העדר הסכמת המטופל עשויה לעלות כדי תקיפה? מהו מכלול הנסיבות אשר יש בו כדי להקים פגיעה באוטונומיית הפרט בתביעת רשלנות רפואית בגין טיפול שיניים רשלני?
הקדמה
פסק דין רשלנות רפואית: סדי נ' מדנט (תא (ב"ש) 2030/05 אלי סדי נ' מדנט מרפאת שיניים בע"מ) הוחתם התובע על מסגרת טיפולית מקיפה לשיקום הפה ושילם את מלוא הסכום עבורה.
במהלך הטיפולים, החליטו רופאי השיניים המטפלים על תוספת הכרחית לטיפול האמור. משטען המטופל כי טיפול השיניים הנוסף הוא בגדר 'הפתעה' והתנגד לתוספת התשלום שדרשו רופאי השיניים נוצר חוב כספי שבעטיו הופסקו הטיפולים תוך כדי מהלכם, עוד טרם השלמת השלב הראשון המוסכם. התובע טען למספר עילות, הנשענות הן על נזקי הגוף שנגרמו לו והן על הנזקים הבלתי ממונים כתוצאה מאופן התנהלות רופאי השיניים כלפיו.
האם ביהמ"ש מכיר בעוולת התקיפה הרפואית בתביעה בגין טיפול שיניים?
עוולת התקיפה מוגדרת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין תשכ"ח-1968כ:
א. שימוש מכוון בכוח נגד גופו של האדם ושלא בהסכמתו
ב. איום על שימוש, כשלמאיים ישנה הכוונה והיכולת לממש את האיום
טענתו של המטופל אלי סדי בדבר תקיפה נסמכת על הפתעתו מהתוספת לטיפול הרפואי והעדר הסכמתו לקבלו.
טענה זו נשללת ע"י ביהמ"ש באופן חד משמעי. כאמור בפסק הדין, עילת התקיפה שמורה למקרים קיצונים בהם לא נמסר למטופל מידע רפואי כלל ולחילופין כאשר הטיפול הרפואי הניתן היה שונה באופן מהותי מזה שהמטופל הסכים לו. בשאר המקרים הנוגעים להעדר הסכמה מדעת – ידון המקרה לפי עוולת הרשלנות הרפואית.
מהי עוולת הרשלנות הרפואית בתביעה בגין טיפול שיניים רשלני?
סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע את עוולת הרשלנות ומצביע על 5 רכיבים הנדרשים בהוכחתה:
א. קיומה של חובת זהירות מושגית – חובה זו מתייחסת לכך כי במקום בו ניתן לצפות נזק, מתקיימת החובה המושגית. הלכה פסוקה בבית המשפט היא כי בין מטופל לרופא קיימת חוזה זו.
ב. חובת זהירות קונקרטית – משמעות חובה זו היא לבחון האם בנסיבות המקרה הספציפי הגורם הרפואי צריך ויכול היה לצפות את הנזק.
ג. הפרת חובת הזהירות – בית המשפט בוחן האם הגורם הרפואי הפר את החובה המוטלת עליו ולפיכך התרשל. מבחן משפטי זה נערך בהתאם לסטנדרט הרופא הסביר, כלומר, על-פי אמת מידה אובייקטיבית לפיה על הגורם הרפואי לנהוג בהתאם לפרקטיקה הנוהגת תוך הפעלת שיקולים סבירים.
ד. נזק – התובע בגין רשלנות רפואית יצטרך להוכיח את הנזקים אשר נגרמו לו, בהתבסס על חוות דעת רפואית וממצאים רפואיים נוספים.
ה. קשר סיבתי – בהינתן הוכחת טיפול רשלני וכן את קרות הנזק, יצטרך התובע להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי בין השנים.
בפסק הדין בעניין אלי סדי קבע ביהמ"ש כי אופן בו נערכו טיפולי השיניים במטופל סטה מהרמה הסבירה, וזאת נוכח מספר אינדיקציות:
- העדר רישום רפואי מוסדר ובפרט העדר רישום אודות אורך השתלים שהושתלו בתובע – וזאת בניגוד להנחיות משרד הבריאות
- סדרת ליקויים שנתגלו בשתלים – החל מדרך החדרתם, דרך היותם קצרים ואף פגומים וכלה בצפיפות השתלים
- רגישות האזור הקדמי בשיניו של המטופל לחום ולקור
- אובדן שן במהלך טיפולי השיניים
- שימוש בדבק שתלים שאינו מתאים ובאופן רשלני
- הפסקת השלב הראשון בטיפולי השיניים במהלכו, בשל חוב רפואי לגבי טיפול שיניים עתידי
האם תתכן פגיעה בזכות לאוטונומיה בטיפול שיניים רשלני?
בנוסף על נזקי הרשלנות האמורה, בפסק הדין בעניין אלי סדי פוסק ביהמ"ש כי בנסיבות המקרה נפגע המטופל גם מנזק בלתי ממוני כתוצאה מאופן התנהלותם של רופאי השיניים. בקביעה זו נסמך ביהמ"ש על סעיף 5 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 לפיו "מטופל זכאי לטיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש". נסיבות המקרה הפרטניות אשר הובילו לקביעת הנזק בדבר נזק בלתי ממוני הינן:
א. העובדה כי הטיפול בתובע הופסק במהלכו וללא התראה בשל חוב כספי, וכי רופאי השיניים לא סיימו את הטיפול במסגרת התוכנית הראשונה בגינה כבר שילם המטופל
ב. העובדה כי משביקש המטופל – לא קיבל את תיקו הרפואי בכדי שיוכל להיוועץ בגורם רפואי אחר
ג. היות כלל הנסיבות מלמדות על מצבו של המטופל כ"שבוי" בידי הרופאים, כשבפניו מצב של העדר ברירה
מהו גובה הפיצוי בתביעה בגין טיפול שיניים רשלני?
בפסק הדין נפסקו למטופל הפיצויים הבאים:
- טיפול רפואי לתיקון הליקויים והשלמת החסר בסך של 28,000 ₪
- פיצוי בגין נזק לא ממוני ופגיעה באוטונומיית הפרט בסך של 50,000 ₪
- הוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין בסך של 15,000 ₪