רשלנות רפואית בלידה שקטה

במאמר זה נעסוק בשאלת האופן בו יש לסווג את הנזק הלא ממוני שנגרם להורים, בנסיבות הטראגיות של לידת עובר חסר רוח חיים. זאת כאשר נקודת המוצא במאמר זה ששאלת האחריות של בית החולים הוכרה ונקבעה רשלנותה.

לידת עובר ללא רוח חיים עקב רשלנות רפואית

האם זכאים הורים לפיצוי בגין נזקים נפשיים הלא ממוניים שאירעו להם כתוצאה ממות עוברם? על פי הלכת בית המשפט העליון שנקבעה ב- רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990) , באשר לאחריות המזיק, שגרם לנזק ישיר לאדם כלשהו, לנזק הנפשי שנגרם לקרוביו של הנפגע הישיר כתוצאה מהפגיעה בו.

בית המשפט העליון קבע ארבעה תנאים מצטברים לפיצויי הניזוקים המשניים בגין נזק נפשי לא ממוני, והם :

הניזוק המשני הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי (במקרים חריגים ניתן לפצות גם נפגע שלא נכלל במעגל המשפחתי כאמור).

על הניזוק המשני להתרשם ישירות מהאירוע המזיק בחושיו שלו (עם זאת, יהיו מקרים בהם יכירו בניזוק משני גם אם קיבל את הידיעה על ידי עדות שמיעה או ראיה).

דרישה לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע המזיק לנזק הנפשי שנגרם לניזוק המשני (הקשר הסיבתי כאמור לא יבחן בהכרח על-פי מבחני משך הזמן והקרבה למקום האירוע המזיק).

על הניזוק המשני להוכיח נכות נפשית ניכרת המגיעה לכדי פגיעה נפשית חמורה עד כדי מחלת נפש (פסיכוזיס) או הפרעת נפש (נוירוזיס).

בפסקי דין מאוחרים יותר קבעו שופטי בית המשפט העליון כי בעוד שלושת התנאים הראשונים מתאפיינים בגמישות מסוימת, וניתן להכליל בתוכם ניזוקים משניים רבים יותר, התנאי הרביעי, הדורש התקיימותה של נכות נפשית ניכרת, פורש בצורה דווקנית ומצומצמת, עם זאת נקבע, כי יכול ויתעוררו מקרי ביניים "ברורים וקשים", שבהם ימותן התנאי הרביעי, והדרישה להוכחת נזק נפשי קשה, תמותן.

נכות נפשית לניזוק משני עקב רשלנות רפואית

לעניין נזקם הנפשי של הורים לעובר מת, הרי ברור כי מתקיימים בנסיבות קשות אלה, שלושת התנאים הראשונים. אולם, התנאי הרביעי לא בהכרח יתקיים בכל סיטואציה.

הדרישה להוכחת נכות נפשית ניכרת, הינה דרישה נוקשה, אשר תנאי להתקיימותה, הוא קביעת אחוזים של נכות נפשית. ומה בדבר הורים שניזקו כאמור, שאינם עומדים בדרישה נוקשה זו, והנזק הנפשי המוכח שנגרם להם מוגדר כ"קל" בלבד?

בית המשפט העליון נדרש לסיטואציה כזו בה התבקש לבחון האם הורים שנגרם להם נזק נפשי משני, כתוצאה ממות עוברם עקב רשלנות רפואית, נכנסים לגדר "המקרים הקשים" שבהם ראוי למתן את התנאי הרביעי.

פיצוי בגין נזקים נפשיים הלא ממוניים

בהלכה שנקבעה בבית המשפט העליון נקבע, כי בנסיבות בהן, נולד עובר ללא רוח חיים, כתוצאה מרשלנות רפואית, זכאים אימו ואביו לפיצויים נפשיים בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם, זאת מבלי להזדקק להוכחת נכות נפשית חמורה ויוחל עליהם הסייג לתנאי הרביעי. שכן, אין חולק שמדובר במקרה קשה וטראגי. אלמלא קביעה כאמור, המכירה בזכאותם של הורים לפיצוי, הייתה נותרת העוולה ללא מזור בצידה.

הבחנה בין נזקי האם לנזקי האב

עוד נפסק, כי יש ליצור הבחנה בין הנזקים הנפשיים שנגרמו לאם לבין הנזקים הנפשיים שנגרמו לאב.

בעוד הנזק שנגרם לאב רובו ככולו מוחשי, הרי הנזק שנגרם לאם אינו כל כולו בלתי מוחשי, והיא אינה מוגדרת כנפגעת עקיפה במובנה הטהור של המילה. לאור הבחנה זו יתכנו מקרים בהם יבחינו, לעניין סכום הפיצוי, בין הנזק שנגרם לאם לנזק שנגרם לאב, וכל מקרה יבחן לגופו.