סוגים שונים של רשלנות בטיפולי שיניים

רשלנות רפואית בטיפולי שיניים יכולים לנבוע עקב סוגים רבים של טיפולים. במאמר הבא נציג את המקרים השכיחים ונבין כיצד מפעיל בית המשפט את מבחן הרופא הסביר.

טיפולי שיניים דורשים מיומנות, ניסיון וידע מקצועי. רופאים אשר אינם מקפידים על חוק זכויות החולה ולא מבטיחים הסכמה מדעת של המטופל מסתכנים בתביעת רשלנות רפואית.

יתרה על כך, הרשלנות כוללת סוגים רבים של טיפולי שיניים ולכל אחד מהם יש השלכות אחרות.

מבחינת בתי המשפט, הוכחה של רשלנות רפואית בטיפולי שיניים כרוכה קודם כל בהוכחת קיומה של חובת זהירות מצד הרופא. זהו השלב הפשוט של ניהול התביעה, משום שבאופן עקרוני כל רופא מחזיק בחובת זהירות כלפי המטופל.

לאחר מכן צריך התובע להראות כי חובת זהירות זו הופרה. לא משנה באיזה סוג של טיפול שיניים מדובר, על הרופא להקפיד על חובת הזהירות במלואה.

בשלב הבא זקוק התובע להוכחה בדבר הנזק הנגרם כתוצאה מהפרתה של חובת הזהירות. לבסוף, התובע מציג בפני המשפט קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת חובת הזהירות.

פגיעה באוטונומיה של המטפל

הסוג הראשון של רשלנות בטיפולי שיניים מתרחש עקב פגיעה באוטונומיה.

על הרופא לקבל הסכמה מדעת של המטופל לפני תחילת הטיפול, ובמקרים כירורגיים על ההסכמה להיות בכתב על גבי טופס רפואי מתאים.

הרופא צריך לפרט בפני המטופל את כל הסיכונים הכרוכים בטיפול, את סיכויי ההצלחה ואת שיטות הטיפול האלטרנטיביות במידה והן קיימות.

רוב תביעות הרשלנות הרפואית נשענות על פגיעה באוטונומיה, המצויינת במפורש בחוק זכויות החולה ומבוססת על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אי מסירה של המידע מהווה עילה לתביעה ובמקרים כאלו התובע לא צריך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת ההסכמה לבין הנזק שנגרם לו.

רשלנות במהלך טיפול השיניים

סוג נוסף של רשלנות רפואית בטיפול שיניים קשור לרשלנות בטיפול עצמו. טיפול שיניים רשלני עשוי להביא לנזקים בלתי הפיכים. גם אם הרופא קיבל הסכמה מלאה של המטופל, הוכחה של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין הרשלנות של הרופא עשויה להביא לקביעת פיצויים על סך אלפי שקלים. ברשלנות זו יש צורך בהצגת טיעונים של מומחה נוסף.

הפיצויים נקבעים על פי שכר הטרחה של המומחה, עלות הטיפול המקורי, עלויות טיפולים קודמים, הוצאות משפט, הוצאות רפואיות, נסיעות וכמובן כאב וסבל.

רשלנות לפני תחילת הטיפול

רשלנות רפואית בטיפול שיניים יכולה להיגרם עוד לפני הטיפול עצמו. במקרים אלו נערכות בדרך כלל תביעות רשלנות בגין הליך הרדמה לא מתאים או לא מקצועי.

בית המשפט מקבל לידיו חוות דעת מקצועיות, בודק את נסיבות המקרה ובוחן את הקשר הסיבתי בין טענותיו של התובע לגבי הנזק שנגרם לו לבין התנהלות המטפל והצוות הרפואי.

מבחן הרופא הסביר

ישנם מקרים של רשלנות רפואית בטיפולי אורטודנטיה ויישור שיניים. אורך הטיפול משתנה בין מצב השיניים של המטופל ונמשך על פני תקופה ממושכת. לרוב, במקרים אלו בית המשפט מפעיל את מבחן הרופא הסביר ובודק האם לאורך התקופה נשמרו כללי ההתנהגות המקובלים. למרות שלא תמיד הוא מספיק לצורך הוכחה חד משמעית, מבחן רופא הסביר נשען על מספר קריטריונים אותם מפעיל בית המשפט:

א. חוות דעת מקצועית של רופא אחר באותו תחום – בית המשפט נעזר בחוות דעת זו על מנת להכיר את הנושא ולזהות האם מדובר על רשלנות.

ב. איזון בין סיכונים לסיכויי הצלחה – בית המשפט בוחן האם הנתבע היה מודע לסיכויי ההצלחה שעמדו לפני בטרם ביצוע הטיפול.

ג. השוואת רמת הטיפול שניתנה אל רמת הטיפול הידועה – בית המשפט בוחן מקרים קודמים, ידועים ומקובלים ברפואה על מנת להסיק האם ניתן טיפול סביר.